"הוא לקח לי!" , "זה שלי!" ,"היא לא מחזירה לי!", "אני הייתי ראשון", "א מ א !!!!" צעקות אלו מזעיקות את אמא שהיתה ברגעים אלו ספונה על השיש בעת הכנת סלט הירקות לילדי החמד שלה , שיהיו בריאים!
לכל הורה יש חלום שילדיו יסתדרו ביניהם בהרמוניה וללא מריבות. מריבות בין אחים מעכירות את האווירה במשפחה, גורמות להורים רבים תחושת מועקה ואשמה, ואף לסבל אצל ילדים. אך, מריבות הן מצב טבעי, הן חלק מהגדילה, חלק מהלמידה של "שבת אחים גם יחד", יש בהן אפילו צד חיובי כל עוד הן מתקיימות בגבולות סבירים.
ילדים לומדים רבות דרך הריבים והסכסוכים שביניהם. דרך המריבה הילד מבטא את הצורך שלו להיות מובחן מאחרים, ואת העובדה שיש לו רצונות ויכולות שונים משל האחר. דרך המריבה הילד לומד על משא ומתן, על ויתור, על החלפה, על פיוס וריצוי, על הגנה על האינטרסים ועוד. הילדים זקוקים להתנסות וללמידה זו כי הרי החיים הבוגרים יזמנו להם אתגרים רבים בסוגיות רבות ומגוונות שבין אדם לחברו.
בנוסף, מריבות שבהן מעורב מגע גופני כל זמן שאין פגיעה גופנית, הן לא רק ביטוי לתוקפנות אלא דרך נוספת של ילדים לבטא רצון לקרבה ומגע עם השני. לא פעם רואים ילדים שהתגוששו רגע אחד לפני על האספלט הולכים יחד מחובקים, מיוזעים ומחויכים.
עם זאת, לא פעם הורים תוהים מה עלי לעשות? להתערב או לא? להלן מספר קווי הנחייה שיכולים לעזור בהפחתת כמות ועוצמת המריבות ולאפשר לילדים לצמוח וללמוד מהמריבות:
1. לא להתערב- כל עוד הריב לא הגיע לאלימות פיזית או למצב שבו אחד הילדים נפגע, כל עוד מתנהל דו-שיח בין האחים, למרות הקושי שבדבר כדאי לא להתערב. התערבות ההורים לא פעם רק מלבה את האש. בכך אתם מעבירים לילדים מסר חשוב שאתם סומכים עליהם שעם הזמן ילמדו להסתדר לבד.
2. כן להתערב- במקרים של אלימות, התעללות או הבדלי כוח ניכרים בין האחים, שעלולים לגרום נזק לאחד הילדים, אין להמתין , אלא להפסיק את הריב לאלתר. ההורה יכול לומר: "לא בטוח לכם להיות יחד. אתם זקוקים לפסק זמן להרגעת הרוחות. מיד אתה לחדר הזה ואתה לחדר ההוא".
3. לא לשפוט בשעת המריבה- בשעת המריבה אין לשפוט או לנקוט עמדה או לרחם על 'הקורבן', אין לקבוע מי צודק ומי טועה. כל אחד מהילדים ינסה להצדיק את עצמו ולהופיע לפני ההורה כצד הצודק וככל שההורה ינסה להיות בורר ושופט הילד רק ימשיך להתבצר בעמדתו והמריבה תתעצם ותתלהט.
4. לדון כ'סוגיה' לא בשעת המריבה- הילדים לרוב רבים על רכושם האישי, על משחק, על מקום (מי ישב ליד אמא), מי תפס ראשון, וכד'. אני מציעה לשבת איתם בזמנים בהם מצב רוחם נוח ולפתוח "דיון בסוגיה" לא לדון באירוע שהיה ביניהם, אלא לאתגר אותם לחשיבה. למשל, מה דעתם על ילד שהשתמש ברכוש של אחיו ללא רשותו, מה קורה כאשר ילד איבד או קלקל משחק של אחיו בשוגג. בנקודה זו, יש לאב תפקיד מרכזי בידיעותיו התורניות- הוא יכול לשבת יחד עם בני המשפחה סביב השולחן ולפתוח את המסכתות שעוסקות בדיני נזיקין –כמו בבא קמא ובבא ולאתגר אותם לחשיבה בסוגיות שקורות ושעשויות לקרות בין אנשים, שכנים, וילדים הגרים יחד.
5. לעזור לילד לבטא את רגשותיו ועמדותיו – מריבות בין ילדים הן לא פעם דרך מהירה לפרוק רגשות מציפים. אחת הדרכים לעזור לילד להכיל את הרגשות היא לזהות יחד איתו את רגשותיו ורצונותיו ולעודד אותו לבטאם מבלי לבטלם. למשל, "במקום לחטוף לו מהיד את שקית הממתקים, אמור לו שאתה רוצה שישאיר גם לך" או למשל, "במקום לקלל אמרי לו שכינויי הגנאי שלו מאד מעליבים ואת לא מוכנה לדבר איתו כשהוא מדבר כך אלייך". (ההמלצות שלעיל- לא להתערב ולא לשפוט אינן שוללות את המקום של ההורים להקשיב ולהכיל את הסבל הרגשי של הילדים, בשעת הצורך).
6. לעודד שיתוף פעולה בין הילדים- יש לעודד את הילדים לעזור זה לזה ולהיעזר זה בזה, להדריך את הילדים לשחק יחד ולמצוא פתרונות במצבי קונפליקט.
7. לטפח התגברות, וויתור ופיוס- לעודד מצבים בהם הילד מצליח להתגבר על דחפיו ועל התפרצויותיו ומנהל דו שיח במקום מריבה , לתגמל מצבים בהם הילד היה מוכן לוותר עבור השלום בין האחים ובבית, להחמיא על מצבים בהם הילד מצא דרכים לפייס. התגברות , ויתור ופיוס אינם הופכים את הילד לקורבן אלא מלמדות על חוסן.

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית , זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.
מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה לציבור הרחב בנושאי יחסים במשפחה ובריאות נפשית ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש" שבאתר בחדרי חרדים.
אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected] או לנייד 052-6346334